ספירוצרקה לופי הידועה גם כתולעת הפארק

משך תקופה של שנים "נהנו" כלבי הדרום מהעדר המחלה באזורינו. בעוד שמאות כלבים חלו ולעיתים קרובות נפטרו מהידבקות במחלה בצפון ובמרכז הארץ. לצערינו המחלה הגיעה לאזורינו. מספר כלבים נגועים התגלו בעומר ובערד. חשוב לדעת מה גורם המחלה ודרכי ההתגוננות, ומוטב שעה אחת קודם.

מי היא הספירוצרקה לופי?

ספירוצרקה-לופי (Spirocerca lupi), הידועה גם כתולעת הושט, זכתה בישראל לכינוי "תולעת הפארק", אלו הן תולעים בצבע אדום בהיר, הנעות באורכן בין 4-7 ס"מ. תולעים אלו ממוקמות בדרך כלל בתוך נודולי (גושים קטנים) בקירות הושט, הקיבה או אבי העורקים. זוהי תולעת קטלנית לכלבים. התולעת הגיעה לישראל באמצעות צואה של ציפורים נודדות, ואובחנה לראשונה בספרי שברמת גן. מאז אובחנו מקרי ההדבקה הראשונים בכלבים, בשנות השמונים, התפשטה התולעת במהירות לדרום הארץ ולצפונה, תוך שהיא מדביקה אלפי כלבים וגורמת לתמותה בייסורים של עשרות רבות מהם. בשנה החולפת, נראתה עליה במספר הנפגעים במחלה.

איפה נדבקים?
התפשטות המחלה נעשית על ידי אכילת חיפושית זבל נגועה. לא מדובר בחיפושית הזבל הגדולה המוכרת, אלא באחת קטנטנה, אותה יכול הכלב לאכול בחטף, תוך כדי רחרוח או ליקוק דשא. כשכלבים נמצאים מחוץ לבית – בגנים ציבוריים ובפארקים, במדשאות ובחצרות– הם באים במגע עם חומרים אורגנים שונים (שאריות מזון, צואה) ואוכלים מהם. חיפושיות הזבל הניזונות מחומרים אורגנים אלה נמצאות בתוכם וכך, הכלב בולע גם אותן. אם החיפושית נגועה בספירוצרקה-לופי – הכלב נדבק. כלב יכול להידבק גם על ידי אכילת בעל חיים אשר אכל חיפושית זבל נגועה, כגון ציפור, עכבר, זוחל וכו’.

מהלך המחלה:
בגופן של חיפושיות זבל נגועות ישנם זחלים של ספירוצרקה-לופי. כאשר כלב אוכל חיפושית זבל נגועה (או עכבר/ציפור אשר אכלו חיפושית זבל), הזחלים משתחררים בקיבת הכלב. משם נודדים הזחלים דרך קיר הקיבה ואבי העורקים, חודרים לדופן הוושט והופכים לתולעים בוגרות, ומטילות ביצים. הביצים מופרשות בצואת הכלב ונאכלות על ידי חיפושיות זבל. כך מתפשט מעגל ההדבקה בספירוצרקה-לופי. התולעים הבוגרות חודרות בגוף הכלב לקנה הנשימה, לקרום הריאות, לקיבה, לכליות, למעטפת השרירים ומתחת לעור.

סימני המחלה ונזקיה:
נזקי הזחלים: נזקים לרקמות וקרעים בכלי הדם, העלולים לגרום למוות פתאומי של הכלב.
נזקי התולעים: פגיעה באבי העורקים ובעמוד השדרה, וגידולים בדופן הוושט העלולים להפוך ממאירים. הסימן הנפוץ ביותר הוא פליטת מזון ומים, שיובילו לירידת משקל. 
הסימפטומים של המחלה משתנים ועשויים לא להופיע כלל. סימני הפגיעות הפנימיות יכולות להתבטא בשלשול, הקאות, קשיי בליעה, הפרשת ריר, רזון, קשיי נשימה, שיעולים, ואף דימום פנימי הגורם למוות מיידי.
הטיפולים באמצעות הזרקת Ivomec או Dormectin ניתנים לאחר האבחון להשמדת הזחלים או התולעים הבוגרות שבגוף הכלב. לרוב, האבחון נעשה מאוחר מדיי, בנתיחה שלאחר המוות.

החשיבות של טיפול מונע לכל כלב:
כלבים חשופים יומיום לסכנה של הידבקות בספירוצקרה-לופי, בשעות הטיולים היומיים שלהם בפארקים, גנים הציבוריים, מדשאות, שטחי אדמה ואפילו גינת הבית. בגלל הסכנה הגדולה שבהידבקות במחלה הקשה ובהמשך ההתפשטות המהירה של התולעת הקטלנית בארץ – חשוב לבצע פעולות מניעה.

על מנת לצמצם את התפשטות המחלה יש:
לטפל בכל כלב אצל הווטרינר הפרטי מדי שלושה חודשים עם Ivomec או Dormectin, על מנת להמית את הטפיל באם הוא נמצא בגוף הכלב, לפני שייגרם נזק כלשהו.
להשגיח היטב על כלבים בשעת טיול, להוליך אותם ברצועה.
לשים על פיהם זמם (מחסום), במיוחד באשור הפארקים, אם הם נוטים לאכול כל דבר.
למנוע מהכלב אכילת צואה או דשא (היכן שהחיפושיות עלולות להמצא).
לאסוף את צואת הכלבים משטחים ציבוריים ולהשליכה לפח אשפה, ובכך- לתרום לצמצום מספר מקרי ההדבקה בספירוצרקה-לופי.
הערות: ספירוצרקה לופי אינה מדבקת לבני אדם.

מבוסס על עלון מידע מס’ 2, המוגש על ידי "עמותת הרופאים הווטרינרים לחיות מחמד", שנת 2000.