הכלב מתגרד באינטנסיביות, האוזניים מודלקות, פצעים על העור? יתכן ומדובר באלרגיה.
אלרגיה אטופית בכלבים היא מחלה תורשתית אשר משמעותה לפתח תסמינים אלרגניים (גירודים ודלקות) לחשיפה חוזרת לאלרגנים כמו קרדית האבק ואבקנים. הסימנים מופיעים בין 6 חודשים ל3 שנים. מאחר ומדובר בבעיה גנטית, מספר גזעי כלבים ידועים כחשופים למחלה יותר מאחרים. גולדן רטריוור, בולדוג, כל הטריירים, שארפיי, דלמטי ועוד. אולם המחלה אופיינית גם להרבה אחרים כולל כלבים מעורבים.
כלבים אטופיים מגרדים, נושכים, משפשפים את כפות הרגליים אזור הפנים, האוזניים הרגליים ובית השחי. הגירוד גורם לקרחות ולפגיעה בשלמות העור מה שמביא לזיהומים משניים על ידי חיידקים או פטריות ואלו מעצימים את הגירוד. לעיתים קרובות טיפול בגורמים המשניים מפחיתים משמעותית את הגירוי אשר נגרם עקב האלרגיה.
האיבחון מתבסס ברובו על המופע העורי - דפוס הגירוד, מיקום הלקויות ואופיין, שלילת בעיות אחרות (טפילי עור, בעיות הורמונליות ועוד) ותגובה לטיפול. הבדיקה העורית המוכרת לנו המתבצעת בבני אדם, בה מזריקים לעור עשרות חומרים כדי לראות תגובה, אינה פרקטית בחיות מחמד, שכן היא מצריכה גילוח של רוב החיה והרדמה מלאה. בדיקות דם לזיהוי אלרגיות קיימות, אולם אינן בשימוש נרחב ומומלצות רק במקרים מסוימים.
טיפול כמובן שאם ניתן הוא הרחקת החיה מגורמי האלרגיה- משימה מאוד קשה במיוחד כאשר מדובר בקרדית האבק או אבקנים, אולם ניתנת להפחתה על ידי הפעלת מיזוג אויר, מניעה מיציאה החוצה בשעות הבוקר המוקדמות והצהריים המאוחרות, ניגוב החיה עם מטלית לחה בכל פעם שהיא באה מבחוץ ומקלחות בתדירות גבוהה. מרבית החיות יצטרכו טיפול תרופתי זמני או קבוע, ברוב המקרים יהיה צורך עונתי בתרופות להרגעת הגירודים.
אפשרויות הטיפול:
אנטיהיסטמינים- פועלים ביעילות רק על 20% מהכלבים. כמובן שלכלבים חייבים לספק את התרופה לכל ימי חייהם.
סטרואידים- לתרופה זו תופעות לוואי רבות. התרופה ניתנת לחיות בהן האלרגיה היא עונתית. כאשר נותנים את התרופה יש להפסיקה בצורה הדרגתית.
סטרואידים לטיפול מקומי- בטוחים יותר מאלו הניתנים דרך הפה. היעילות היא רק אם הגירוד הוא מקומי (לא כללי).
אפוקוול - תרופה וטרינרית המפסיקה את מעגל הגירוד במנגנון שאינו סטרואידלי. הרבה יותר בטוחה לשימוש מסטרואידים, וללא תופעות הלוואי הנפוצות בסטרואידים.
ציטופוינט - זריקות תקופתיות העוצרות את מעגל הגירוד. ניתנות אחת ל 4-8 שבועות, כתלות בתגובת החיה לטיפול. גם כאן המנגנון אינו סטרואידלי.
ציקלוספורין- תרופה שתפקידה להוריד את תגובת המערכת החיסונית של הגוף. הצלחת הטיפול היא של כ 60% מהמטופלים. תופעות הלואי השכיחות מאופיינות על ידי תסמיני מערכת העיכול.
חומצות שומן- שמנים מסוימים יכולים להפחית תסמיני אלרגיה, מדובר בשמן דגים אשר ניתן בקפסולות.
טיפול להורדת רגישות (דסנסיביליזציה)- מדובר בחיסונים הניתנים לחיה ובהם החומרים להם הכלב מגיב בתגובה אלרגית. הזריקות ניתנות בסדרות ומטרתן לגרום לחיה להיחשף בכמויות שעולות בהדרגה לחומר להם הן רגישות. הצלחת הטיפול היא של כ 60-80 אחוזים. תגובה חיובית לטיפול מופיעה לאחר כ3 עד 6 חודשים.
חשוב להדגיש כי חיות רבות הסובלות מאטופי סובלות גם מרגישות מוגברת לפרעושים או לחלבונים במזון. ולכן חשוב להקפיד על טיפול נגד פרעושים בעיקר בחיות אלו, וגם יש לשקול מעבר למזון היפואלרגני כדי להוריד את העומס האלרגני על הגוף.